הפעם הראשונה שאני פותחת את המייליתון של המחלקה שלנו, מחלקת הדרכת הורים וילדים.
הפעם הראשונה שמיכל אייזנברג לא במרכז. היא ממשיכה להדריך אותי לייעץ ולכוון, אך פיזית היא לא נמצאת במרכז ואני ממלאת את מקומה עד שתחזור ...
אז מה זה אומר לרכז את מחלקת הדרכת הורים וילדים?
מחד אין בזה הרבה חדש. כמדריכה במחלקה את נזקקת לידע וכישורים פיקוחיים ניהוליים הדרכתיים, טיפוליים ואנושויים ובטח יש עוד ששכחתי. לא משנה מה את עושה לא משנה מה את מחזיקה, הדרכה ביתית, הדרכת קבוצה/משחקיה, הדרכת צוות. בשלל התפקידים שנוספו עם שנותיי במרכז שמתי לב שהם מאפשרים לי לעשות את אותו דבר ולשאוף לאותו דבר מכיוון אחר, ממיקום אחר. בסוף בסוף, כולנו כאן בשביל הילדים. כולנו שואפות לעשות כל שביכולתינו כדי שהילדים שאנו פוגשות יתפתחו באופן מיטיבי. הדרכה, הרצאה, סדנה, טיפול רב"ע, פיזיותרפיה, מעון , הדרכת הורים בבית, משחקיות, קבוצות וכו וכו הכל מוכוון אליהם. לא משנה אם את מדריכה, גננת, רכזת, מעגניסטית, ת.ה.ליסטית קלינאית וכו , אנחנו שונות ומשתנות בכיוון ההסתכלות ובמרחק, אבל כולנו מסתכלות ומכוונות אליהם מבט.
בנקודת הזמן הזו של השנה, שהדברים כבר פחות או יותר עובדים בשגרה שלהם אני שמה לב שלהיות בתפקיד הרכזת הרחיב לי את העדשה. התפקיד מחייב אותי לעשות עוד יותר zoom out . התמונה נהפכת רחבה יותר ועם הרבה יותר פרטים. יש בכך לעיתים ויתור על הפרטים הקטנים ולצד זה הרבה פרטים אחרים נכנסים. יש במרחק הזה ש ה- zoom out מייצר איכויות ומיומנויות אחרות שנדרשות ממני . יש משהו בהסתכלות הרחבה הזו שמאפשרת לי לחוות ולהתמודד אחרת עם סיטואציות מוכרות בחיי המחלקה. אם היו אומרים לי לפני שנתיים או אפילו שנה שאחליף את מיכל כנראה שהייתי צוחקת ואומרת שאני לא רוצה ושאין אפילו סיכוי קטן. אבל הדברים משתנים, ואני משתנה. וכבר הרבה זמן שלא נהניתי בעבודה ונכון לימים אלו ואני אפילו די מופתעת, אני אוהבת את העבודה שלי במרכז.נהנית, מסתקרנת מאותגרת יום יום. וזה בכלל לא ברור מאליו!!! ואני מודה על ההזדמנות שניתנה לי ועל כך שלקחתי אותה אחרי התלבטויות לא מעטות. זה מרגיש מדוייק ונכון לזמן הזה ובהחלט מעשיר את ארגז הכלים שלי ומגמיש את היכולת ל- zoom in, zoom out עבורי . יש לזה השפעה ואיכויות תפקודיות התנהגותיות אך גם תוך נפשיות. המשחק הזה בין קרוב רחוק, קטן גדול, מדקדק בפרטים ומסתכל עליהם רוחבית משפיע על נקודת המבט ,העמדה, רגשות, תחושות ובכלל תודעה. זה מרחיב את האפשרויות שלי בכל הוויתם. כאמא לשלושה ילדים אני מרגישה איך אני זקוקה למיומנות ולהשתנות הזו . כל אחד מילדיי זקוק ממני למשהו אחר ולאופן נוכחות אחרת בהתאם לגיל, לסיטואציה ולמי שהוא . זו בהחלט מיומנות שנוגעת בחומרי ליבה של בפנים ובחוץ, התערבות ונוכחות, שליטה, חודרנות מתן עצמאות ועוד... כפי שנדרש מאיתנו כהורים זה נדרש מאיתנו גם כמדריכות שפוגשות הורים וילדים.
עוד חדש ביותר וזו הפעם הראשונה שאני מטפלת במרכז. אנו מתנסות באופנות אחרת של טיפול. טיפול בהורות. טיפול בהורות גם הוא כמו תוכניות התערבות אחרות במרכז מוכוונות ושואפות להתמודד עם קשיים של ילדים באמצעות הוריהם מתוך אמונה שההורה מכיר את הילד שלו הכי טוב והוא זה שהכי אכפת לו שהילד שלו יתפתח ויסתגל באופן מיטבי. זו גישה אינטגרטיבית המתבססת על תיאוריית ההתקשרות אך משלבת עימה גישות נוספות כמו הפסיכואנליזה ההתייחסותית, גישות מבוססות מדעי המח האפקטיביים, גישות מערכתיות ועוד. ביום חמישי האחרון היתה הפעם הראשונה שלי שהתחלתי טיפול בהורות במרכז וזה מרגש אותי מאד!!! מאפשר לי להביא ולשלב בין הישן והחדש שלי. בין הידע ההתפתחותי וההתבוננות הדיאדית הרפלקטיבית שצברתי כמדריכת הורים לבין החדש שלמדתי בביה"ס לפסיכותרפיה. זה מאפשר לי לשלב פרקטיקות מן הגישה ההתייחסותית, גישות הנסמכות על מדעי המח כמו גישות מבוססות רגש AEDP פוקוסינג , האקומי ועוד. אולי אספר עוד במהדורה אחרת למי שלא מצליחה לדמיין מה זה ואפשר גם לקרוא בספרה של פרופ' אסתר כהן שאספה ליקטה מחקרים וידע תיאורטי וקליני והמשיגה את שיטת הטיפול.
ובצוות שלנו משהו דומה- אם תסתכלו במבט מרוחק מהצד אולי לא תבחינו בשינויים מהותיים חוץ מזה שמיכל איננה, נשארנו 15 נשות צוות שמדריכות הורים וילדים בתוכניות התערבות שונות: הדרכת הורים בבית, קבוצות (עיסוי תינוקות, "נגיעות ראשונות", "טבע ואנחנו" לגילאי 3 "מבשלים יחד" לגילאי 4 ועוד מעט אנחנו פותחים קבוצה נוספת, קבוצת "חוקרים צעירים") ומרחב מגוון של "זמן ביחד" לגילאים השונים. אלה מהדברים העיקריים אבל יש עוד הרבה עשייה ... שיתופי פעולה עם הרווחה סביב תוכנית גוונים לקהילה האתיופית, שיתופי פעולה וחשיבה עם טיפות חלב, פגישות, הרצאות סדנאות ופורומים מקצועיים שמלווים את ישיבות הצוות שלנו . אם תתקרבו תחדדו מבט ותעשו zoom in תשימו לב שהרבה חדש ועל הרבה דברים נוכל לספר שזו הפעם הראשונה שלנו. כמו למשל שזו הפעם הראשונה שאת הפורומים מעבירות מדריכות מתוך הצוות ולא מיכל ואני. את הפורום ההתפתחותי שעוסק במיניות בגיל הרך מעבירות הילה שריר ונעמה רותם ( תקראו על כך בהמשך ) ואת פורום למידה על קבוצות תעברנה חן סררו ויעל סמיט מזור. שזו הפעם הראשונה שמשפחה אתיופית מצטרפת לקבוצת הורים וילדים , ולא רק שזה מרגש , זה עוד יותר מיוחד כי הילד אובחן בשנה שעברה על הספקטרום האוטיסטי. 
אם תתקרבו עוד תפגשו 15 נשים שעומלות ופועלות שכל העשייה הזו תהיה הכי טובה שאפשר מקצועית ועשירה. עוד תשימו לב שהתברכנו בארבע מדריכות חדשות שהגיעו מתחומי ידע מגוונים והן מכניסות לצוות שלנו רעננות וסקרנות, שבשבילן הכל בהקשר למרכז חדש וכמעט על הכל אפשר להגיד שזו הפעם הראשונה ש..., לצדן המדריכות הותיקות שגם הן משתנות ומתפתחות מדייקות לעצמן את נוכחותן במרכז ובחיים , משנות ומשתנות בהקשרים מקצועיים ואישיים...
אז הנה לפניכן הצצה מקרוב יותר לכמה מהפעמים הראשונות שלהן השנה . קריאה מהנה .
נ.ב. 
מסתבר , שתמיד יש פעם ראשונה ... ואם תעצרו לרגע ותהיו קשובות אליכן עמוק פנימה תגלו שגם לכן יש לפחות משהו אחד שהוא הפעם הראשונה שקורה השנה....
גילוי נעים.
ספר שיצא כשהייתי נערה ואהבתי.....https://www.youtube.com/watch?v=IfQ-2RzrkCU&feature=youtu.be&list=RDIfQ-2RzrkCU

התרגשות. פרפרים בבטן.
חששות, פחדים, פנטזיות, ציפיות, בלבול.
אני בכלל יודעת מה אני עושה?
פוגשת משפחה, אנשים, הורים.
הורים שאכפת, שאוהבים, שרוצים, שפוחדים.
חווית ההורות מלווה בהרבה סימני שאלה.
לרגע אחד, אתם לא לבד
שואלים שאלות, שלרוב אין תשובות.
עם הזמן השאלות יתחלפו,
לא בהכרח כי התשובות נמצאו,
אלא כי זה בסדר לפעמים לא לדעת.

כששואלים אותי מה חדש בעבודה, אני אומרת שאין חדש, שאני ממשיכה השנה כרגיל. אבל כשעצרתי לחשוב לפני המייליתון על "הפעם הראשונה שלי..." הבנתי שהשנה יש לי המון "פעמים ראשונות":
הפעם הראשונה שלי שאני מדריכה קבוצת הדרכה על הדרכות ביתיות עם וידאו.
הפעם הראשונה שלי שאני לא מעבירה בפועל את פורום ההתפתחותי אצלנו במחלקה, אלא מדריכה ומלווה את נעמה והילה בהובלת הפורום בעצמן,
הפעם הראשונה שלי שהמפגש השבועי עם המדריכה האישית שלי (איילה מ"מעגלים") לא מתקיים במרכז אלא אחה"צ, בקליניקה שלה, מנותק משעות העבודה,
הפעם הראשונה שלי במחלקת הדרכת הורים שמיכל אייזנברג לא ממש קרובה אלא קצת רחוקה,
הפעם הראשונה שלי שאמא שנמצאת אצלי בהדרכה ביתית תשתלב במקביל להדרכה שלנו גם ב"מעגלים"
הפעם הראשונה שיש לי יום עבודה פנוי בשבוע כדי לאפשר לעצמי מרחב לעבודה במגזר הפרטי (הדרכות הורים בחיפה, סדנאות להורים...)
וואו... כמה "פעמים ראשונות" שקשורות לעבודה שלי... הרהרתי לעצמי... מה זה אומר שלא נתתי לעצמי להבין שיש כל כך הרבה "פעמים ראשונות"? אני מניחה שכדי לצלוח את ההתחלות ולצמצם את החשש שמגיע עם כל שינוי, אני בעצם גם מצמצמת את ההתרגשות וחבל! כי כשאני קוראת את כל הרשימה הזו, היא מרגשת אותי, מעוררת אותי, מצמיחה אותי וממלאה לי אויר חדש בחזה.
אז לחיי פעמים ראשונות, אולי מפחידות, אבל הפעם בעיקר מרגשות ומזרימות מים טריים וצוננים לתוכי.
מיכל וקנין

השנה בפעם הראשונה רציתי להביא משהו אחר לצוות, משהו מעצמי, מהעולם המקצועי שלי. מיניות. נראה בהתחלה כל כך מרוחק, מה הקשר להתפתחות ועוד לילדים בגיל הרך ומיניות.
בעבורי מיניות היא אפשרות לשיח, ליצירה של מרחב שבו אפשר,שאף רצוי לדבר על מה שמביך ולא מובן.
אני ממש לא הייתי מורגלת לשיח הזה וגם לי הוא גרם לאי נוחות. התחלתי להיחשף אליו במסגרת הפרקטיקום בו אני עובדת עם נשים וגברים שחוו פגיעה מינית. פתאום נוצר מעין צוהר לעולם הזה של מיניות- כיצד היא ניבנת, מתפתחת ובין היתר כיצד היא עשויה להיות נעימה, אך גם פוגענית.
באופן מקביל להיכרותי עם הנושא, פתאום עלו מהמשפחות אותן אני מלווה במרכז שאלות בנושא. תהיתי מה השתנה ? הרי הן לא יודעות על פרקטיקום. משהו השתנה בי. בפתיחות שלי לנושא, ברצון שלי לדעת ופחות להיבהל. מכאן הרגשתי צורך משמעותי, שממש בא מהבטן, לעורר את השיח הזה.
התפתחות מינית היא חלק מההתפתחות שלנו בדיוק כמו התפתחות שפה ומוטוריקה, אבל איכשהו היא פחות מדוברת. יש הרבה דברים בריאים ונורמטיביים במיניות בגיל הרך, אני מאמינה שאם ניתן לזה מקום, לחלקים הבריאים "המותרים" קודם כל עם עצמנו, נוכל לאפשר מרחב טיפולי אחר מול המשפחות, והאפשרות לאיתור ומניעה של התנהגויות פוגעניות תגדל. שותפה יקרה לדרך הינה הילה שריר, שביחד בנינו מערך של עשרה מפגשים על מיניות בריאה בגיל הרך, שאותם אנו מעבירות לצוות הדרכת הורים. בעבורי הזדמנות כל כך משמעותית, לפתח שיח ולדבר על מה ש"לא רגילים לדבר עליו", כמובן שבגבולות שמתאימים לכל אחת:)

כבר לא מעט שנים שאני מגדירה את עצמי בראש ובראשונה כאמא, אמא לילדים בגיל הרך... ואז "פתאום" הילד שהפך אותי לאמא עולה לכיתה א'!!! עושה את צעדיו אל מחוץ לגיל הרך...
הכל נכון, הוא גדל, מתפתח, מתנסה בעצמאות... אבל רגע! איך זה קרה כל כך מהר? כי חוץ מהשנה הראשונה בחייו שהרגישה לי כמו 10שנים, באמת מרגיש שעבר מהר...
אז בשנה שהיה בגן חובה עשיתי כל מה שאני יכולה להתכונן, או לא להתכונן (אפילו ניסיתי לבדוק עם הגננת אם יש סיבה טובה להשאירו עוד שנה בגן ). ובסוף, זה פשוט קרה, ביום אחד, הוא בדרך לבית הספר... הגדול הזה! שם אני לא יכולה לבקר פתאום באמצע היום, או להתכתב עם הגננת על דברים מצחיקים שהוא עשה באותו בוקר... וחפץ המעבר הופך להיות כדורגל :)
אז אחרי כמה חודשים, שלהפתעתי גיליתי שהבן שלי הולך בשמחה לבית הספר, ושהמורה מקסימה, והשיעורים מעניינים ומגוונים... אז אני מבינה שאני חייבת לגדול יחד איתו, כלומר בדרך לנסות להבין את זה... מאחלת לעצמי בהצלחה :)
שלום כיתה א'!

הפעם הראשונה שלי - מדריכה קבוצת הורים ילדים.
בדרך כלל הטיפולים שלי הם אחד על אחד, זו הפעם הראשונה שאני עושה הדרכה לקבוצה של ילדים.
" משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו"

פעם הראשונה התקיים פורום התפתחות מינית בצוות שלנו...מעניין מאוד...
זה פעם הראשונה שסידרתי גבות בשיטת קעקוע..

הפעם הראשונה שבה נפרדתי לשלום מאהבת חיי השנייה (לחמים ושלל בצקים), היתה לפני שנה וקצת. מאז אני לא נוגעת בגלוטן !

יום שני 9:50. אני נכנסת לעיר במסלול המוכר. כבר 14 שנה אני נוסעת באותה הדרך. בשעה 12:15 שוב אני באוטו, הפעם בדרכי...הביתה. לא לבית משפחה להדרכה ביתית, לא לפגישה ברווחה על משפחה, לא ללוות ילד והוריו בבדיקה התפתחותית. הביתה.
לאחר 14 שנים כמטפלת ומדריכת הורים במרכז, אשר מגיעה 3-4 פעמים בשבוע לעיר שהפכה לחלק ממני, השנה לקחתי "פסק זמן" מעבודה פרטנית מול משפחות. בתהליכי ההתפתחות האישית והמקצועית שלי בשנים האחרונות, דייקתי לעצמי את הבחירות של המקומות בהם אני רוצה עוד לגדול ולהתפתח, ומהם המקומות אותם אני משחררת באהבה לאחרים. את כובע הפיזיותרפיסטית במרכז שחררתי לפני כשנתיים, וליבי נשאר במחלקת הדרכת הורים בליווי משפחות בקשרים ארוכים ומשמעותיים. אחרי שנים רבות, מצאתי כי הכניסה לבתים כרוכה גם בכניסה ללב (הם לשלי ואני לשלהם). המשמעות העמוקה בליווי המשפחות, המתמודדות עם קשיים יומיומיים (עוני, ילד עם צרכים מיוחדים, מצבים בריאותיים מאתגרים, הורות ראשונית ועוד) מילאה אותי מצד אחד, ומצד שני הלב שלי ביקש מנוחה.
לשמחתי התאפשר לי השנה להמשיך בפעילות הורה-ילד דרך סדנאות עיסוי תינוקות ו"זמן יחד" לגילאי לידה עד שנה (יחד עם יעל). וכך מוצאת את עצמי מגיעה פעמיים בשבוע למעט שעות. מתרפקת על כל מפגש קצר במסדרון, מנסה להשלים פיסות מידע (מי בהיריון/ילדה/חגגה/פתחה קבוצה). שנה זו מאפשרת לגדול במקומות אחרים, בתפקידים אחרים (רכזת התרבות של קיבוץ יגור, הנחיית מעגלי נשים, הפקת אירועים) ולמדוד מחדש את החליפות אותן ארצה ללבוש בהמשך.
במאמר מוסגר אגיד שפעם ראשונה היא תמיד מרגשת, מעלה חששות, עם טעם של לא נודע. גם בחירתי לשנה זו היא מקור לשהות בתוך התרגשות, שמחה (בלי דוחות וטיפולוג), בהלה (מה זה אומר לגבי העתיד?) עצב מסוים (לעבוד פחות לצד חברות וקולגות), אבל "הדרך חשובה מההולך בה", ואני יודעת שאם לא אנסה לעולם לא אדע.

השנה אני מעבירה בפעם הראשונה, יחד עם נעמה רותם, פורום מקצועי בצוות - על מיניות בריאה בגיל הרך. עבורי תחום המיניות הבריאה הוא חלק מחיי במשך יותר מ-5 שנים, ואני לומדת את הנושא, גם באופן עצמאי וגם במסגרות מקצועיות כגון 'דלת פתוחה' (שווה להכיר). אני מרגישה זכות גדולה באפשרות להעביר את התכנים האלו לצוות שאני חלק ממנו - נשות מקצוע שנכנסות לבתים, מנחות קבוצות, שיוצרות שיח עם כל כך הרבה הורים. עבורי, האפשרות להעביר את הידע הזה, היא מימוש התקווה שלי – להביא ריפוי לנושא המיניות בחברה שלנו. בעיני ריפוי בתחום הזה, יכול להביא לשינוי חברתי משמעותי.
בשיח על התפתחות תקינה של תינוקות ופעוטות כמעט ולא מדברים על החלק של ההתפתחות המינית – או בגלל שזה מביך את אנשי המקצוע וההורים, או כי חסר ידע רלוונטי והכשרה בתחום. זה נושא שמדובר מעט מידי גם עם ילדים ומתבגרים, וגם כמבוגרים, אנחנו לא מדברים על הנושא אחד עם השני ובקושי עם הרופאים/ות שלנו. וכמו שאנחנו, נשות החינוך והטיפול של מרכז הפעוט, יודעות - שיח ודיאלוג פתוח הם מה שיכול ליצור ריפוי והתפתחות בריאה, סביב כל נושא.
אז להעביר פורום בפעם הראשונה.... זה מרגש מאוד. זה כבוד גדול. זה רצון להצליח ושיהיה משמעותי, מקצועי ומעשיר, וגם כיף. וזה מרגיש כמו עוד לבנה בהתפתחות שלי, בתקווה לעשות זאת עוד ועוד בעתיד, והכי כיף לעשות את זה בשותפות עם נעמה, שהיא מעשירה ומלמדת בפני עצמה.

ריגשתן אותנו. כ400 נשות (ואנשי) מקצוע מ-כ-ל רחבי הארץ הגיעו אתמול לכנס הארצי לגיל הרך במרכז הפעו"ט!
הגעתן מקרוב ומרחוק (ואפילו רחוק מאוד: שדרות, חבל איילות, ירושלים!) כדי ללמוד ביחד על הנעשה בתחום הגיל הרך, במיקוד של תכניות התערבות בסביבה הטבעית של הילד - אלו אולי התכניות המורכבות ביותר והמרתקות ביותר.
היה יום עמוס בתוכן - 15 מושבים, הרצאות וסדנאות שנתנו במה לתכניות הפועלות בישראל ומגיעות אל הילדים ואל משפחותיהם עד הבית, אל טיפות החלב, המעונות, הגנים ובתי הספר. אנחנו מאמינות - יודעות! - שלמידה ומחקר ומשפרים משמעותית את העשייה שלנו בשטח. הוכחתן לנו שיש לנו שותפות לאמונה ולדרך. מחכות כבר לכנס הבא!
נשמח לשמוע איך היה לכן- נודה לכן אם תענו על המשוב הקצר שחיברנו: https://goo.gl/forms/mDEMEWoZ3WefkZC93

דצמבר במכללה היישומית של מרכז הפעו"ט

* קורס להכשרות מטפלות לגיל הרך במעונות יום
 החל מ-12.12 17:30-20:30  להרשמה ופרטים: https://n.sendmsg.co.il/f7404/metaplot
* לשרוד את גיל שנתיים" הרצאה להורים על התמודדות עם פעוטות בגיל השנתיים . 
  יום שני 17.12 20:00-21:30 לפרטים והרשמה: https://n.sendmsg.co.il/f7404/shnataim
 מחכות לראותכן!

מורות, מורים, מחנכות ומחנכים, צוותי חינוך בכל מסגרות החינוך, גננות , סייעות מטפלות מדריכות ומדריכים .....
כל מי שפוגש ילדים וילדות במסגרות החינוך של העיר טירת כרמל
"יום המורה" הוא הזדמנות פעם בשנה להגיד תודה להוקיר ולהעריך את העבודה את העשייה את ההשקעה והמסירות.
מהות החינוך היא האהבה והאופטימיות, חום ורגש לצד תקווה וחלומות והעתיד תמיד יהיה טוב יותר והדור הולך ומשתבח בזכות העשייה והתקווה
שאתן ואתם נוטעים בליבם של ילדנו.
נאמר במקורות היהודיים:
"דרך ארץ קדמה לתורה"
דרך ארץ היא תוצר של קשר, דיאלוג, דוגמא אישית אהבה ואמונה שלכן ושלכם מחנכי דור העתיד של טירת כרמל ושל מדינת ישראל.
מבקש להודות בשמם של תלמידים הורים ובשמה של מערכת החינוך לכל אחת ואחד מכם ביום חגיגי זה בתקווה לשנים נוספות רבות של עשייה משותפת.